אטיאס נ' ארבע קירות סוכנות לנכסים בע"מ

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.התובעת רכשה נכס שהוצג במודעה במדור דירות למכירה כך: "2 חד', במרכז, מושקעת, ק"ק, 550,000 ₪". הנתבעת היא שתיווכה למכירת הדירה, בין התובעת לבעל הנכס, (להלן: "פרץ").

לאחר השלמת העסקה, בתמורה ל-530,000 ₪, שילמה התובעת ביום 30.10.11 דמי תווך לנתבעת בסך של 12,296 ₪, כולל מע"מ.

זמן קצר לאחר הרכישה התברר לתובעת כי לא מדובר בנכס שיכול לשמש כמגורים, וזאת בניגוד להצהרתו של פרץ בהסכם המכר, ועל כן עתרה התובעת לבית המשפט המחוזי בתביעה לפסק דין הצהרתי ולביטול העסקה.

בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי לא היתה הנתבעת צד ולא זומנה למסור עדות, והוא הסתיים בהסכם פשרה בהתאם להצעת בית המשפט, לפיו חוזה המכר בוטל, ופרץ השיב לתובעת סכום של 440,000 ₪.

2.לטענת התובעת, מסרה לה הנתבעת שמדובר בדירת שני חדרים מרוהטת, והיא נסעה עם המתווך לראות את הנכס שם הוסבר לה שהנכס הושכר על תכולתו המלאה, היינו ריהוט מלא לצרכי מגורים.

התובעת טענה כי באותו ערב פנו הצדדים להסכם המכר לעורך דין כדי לחתום על חוזה, שם הוצג לה נסח רישום מקרקעין בו הוגדר הנכס כשני מחסנים ולא כדירת מגורים. באותו מעמד טען פרץ כי הנכס הושכר במשך שנים למטרת מגורים ויש בידיו אישור העיריה לפיו ניתן היתר לשימוש בנכס למגורים.

לטענת התובעת, המתווך ציין בפניה באותה פגישה, כי יש רוכשים פוטנציאלים רבים – ובכך דירבן אותה לחתום על הסכם המכר ולא הזהיר אותה מפני הסיכון ברכישת נכס שטיבו אינו ברור.

התובעת טענה כי לנתבעת היה חלק עיקרי בהטעייתה, הן בשל פרסום המחסנים כדירת מגורים והן בשל הפרת חובת הגינות וזהירות המוטלת על המתווך בהתאם לסעיף 8 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996, הקובע כי מתווך יפעל "במיומנות ובסבירות וינקוט אמצעים הראויים בנסיבות העניין, לקבלת מידע מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התווך".

3.הנתבעת טענה כי לא הוצג לה הסכם הרכישה שבין התובעת לפרץ ועל כן אין באפשרותה להתגונן לגופו של עניין, וכי התביעה היא תביעת סרק שאין לה כל בסיס, הנתבעת הוסיפה וטענה כי נתוני הנכס נמסרו על ידי בעליו, וכבר בשיחת הטלפון הראשונה נמסר לתובעת שמדובר במחסן שהוסב לדירה.

4.במועד הדיון העידו התובעת והמתווך שטיפל בעסקה, וחזרו על טענותיה. המתווך טען כי מצבו הפיזי של הנכס כשהוא מרוהט ומוכן למגורים, דיבר בעד עצמו, ואישר כי לא פעל באופן אקטיבי לוודא עם המוכר פרטים נוספים לגבי מצבו המשפטי של הנכס, או לבדוק אם נכונה טענת המוכר שהנכס הושכר במשך שנים.

דיון והכרעה

5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, וזאת בבחינת זכויות הצדדים בשני מסלולים שונים:

האחד של אחריות משותפת של הצדדים לנזק, קרי, "אשם תורם" של כל אחד מהם;

האחר, במסגרת ביטול הסכום התיווך בשל "טעות משותפת" הנוגעת למצבו האמיתי של הנכס.

אשם תורם בחוזים

6.בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה שיש לחלק את הנזק בין שני הצדדים, כפי שנפסק בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין נ. ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210 [1995], בעמ' 227-226:

"נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון."

ברע"א 9488/02 חן שחר נ. עטיה גד [23.03.2005], חזר בית המשפט העליון וקבע, כי ניתן לחלק את האחריות לנזק ולייחס אשם תורם במישור החוזי, וציין כי: